Search Term: null New Find
[Rosseina? 1846] 
[UCL Spec.Coll. Box 25  Signature: 157]


[Heading:]
x
מיושבי מחוז ראסיין אל ידיד אלקים, נזר כל שבטי עדת ישורוןת השר הנכבד, פאר עמו, נודע בכל קצוי
ארץ בשמו המואר, האדון משה מונטיפיור נ“י, לפני שמש ינון שמו, ושם נות ביתו הגבירה, טובת מעללים
ונדבת רוח , אין על עפר משלה לשם ולתהילה, הגברת יהודית, יבלו ימיהם ברוב שלום

x

[Text Testimonial:]
x

מסע אדונינו עם רעיתו הגבירה והעדינה אל קרית מלך …פ“ב המעטירה והךיכותיכם במחוֿותינו, העירו את רוח 
אחיכס היושנים במחוז
ראסיין לקדם פניכם בברכה ותורה על כל הטוב אשר עסיתם לישראל מא
, ולשחרכם לשים לב גם עליהם, ע“כ באו נכבדים היום בעיר
קאוונא לשבוע נעימות את פניכם, עינינו דלו למרום, לבותינו 
אל כפים נשואים אל אל בשמים, ובקול אחד נקרא כולנו יחדיו, ברוך בואכם
הגביר והגבירה, מלאכי שלום ילכו לפניכם, ויזרו פרחים על כל דרכיכם, יעטרו ברכות לראשיכם, השמים ירעיפו עליכם ישע, והארז תענה
לרקתכם, ומאושרים תהיו נשבתכם ובבואכם מעתה ועד עולם.

עתה הטה נא אזניך אלינו, כי דבר לנו אליך השר.

אמנם שבר יהודה גדול כים, ואניתה תחוג ותנוע בין משברי תאניה, אך עוד חזק כן תרנה, הנה הוא 
עומר לנם על אי 
בריטאניה
ודגלו עלינו אהבה, לאות ולמופת לבני ישראל, כי גם בהסתיר
ה’ פניו מעניי עמו, עור נגלה כבורו על בחיריו בכל דור ודור. ומרחוק ראינו
כי ממחשבי עב הענן אשר היה פרוש על דמשק  
קרן אור פני משה כפני חמה, וקודרים שגבו ישע, כמלאך נעל שש כנפים ילאת אז מלפני
מ’, ילאת ליטע עמך, ראית למרחוקים, עשית עלה, שרית עם רוזנים ותוכל, כספר 
נגולו השמימ, ואלבע אלקים כתב  בם באותיות קימות
לעד, את הגדולות אשר פעלית, גדולות אשר כל שומעיהם ישתאו למו, ודמע נדבות נסכי תורה יסכו לשמך, ולזכר
רעיתך, אשר יתנוססו
כספירים בין  רועי אבן ישראל מדןר דור,
ומה ישמח ישורון בראותו את משה ראש מחוקקיי
  זורם כשמש בשחר על ילדותו על חוג שמיו
מקרס, רוחו נוססה עור על אחרית מערבו במשה מונטיפיור השר,
אשר הוא כירח יקר,
להאיר לו את הלילה, כן
מיר חרפת עמך לעשות לך שם תפת
תפארת.

אך אנחנו אחיך  היושבים  בארץ רוסייא  האדירה לא זעקנו זעקת  דמשק,
ומעולם לא השמענו בחוץ קולינו,
כי בצל מושל צדיק נחסה,
אשר עיניו  פקוחות לטובת כל העמים החוסים תחת שבת חמרו ומהם הלא לא נגרע
בכל זאת לא ידענו מה היה לנו,
כי בארץ נכוחות
נסתרה דרכינו,
במקום שלום נשכב למעלבה,
העת אוכלת אותנו בכל  פה, ויום יום נלך תמס
הן אנחנו מיושבי קצוות רוסייא  כחמישים כברת
ארץ מגבול פרוסייא, ב
בס קברות כל תקותינו,
ששון רוחינו ושלום נפשינו, 
הה!
האדמה אשר אנחנו נטועים בה,
נכוכה להקיא אותנו כסחי ומאום,
אהלינו הולכים ונהרמים,
אבן מקיר תזעק אחנו מרה,
וכפיס מעץ יענה לנו הוי!
כן ינעשו על מקומם,
כי מי ישית לבו למשכנות לא לו,
כי וזלת יד עושי
מקנה וקנין, סוחרינו מעטים ונער יכתבס,
והמשכנות האלא היה כל משען לחמנו
אלה  מצאו חיית ידס ביבול ביתם,
ואלה בתבואת גנהם
, ורבית המון העם תלויים על בלימה,
נשערים על יתר אחיהם ויחיו כעלי עץ  בשלכת,
ואם רוח טלטלה נשבה בנו,
כמעת כאבק פורח כולנו,
יגל יבול בתינו, קנינינו וקכחלתינו יהיו לאפס,
כי מי יתן לנו גם עשירית מחירם,
ואנחנו נשינו וטפינו תמנו לגוע,
בהיותינו כספחת נוספות על מחץ
לבות יתר אחינו היושבים 
מחוץ לגבול החמשים כברות ארץ,
וחיים חיי מלור  ומלוק גם בלעדינו
, הלא נהיה כולנו יחדיו כדומן על פני השדה.

ידיד עליון! בושנו עד מאוד, כי תחת לאת לקראתך בקול תורה רינה, 
העלבנו רוחך העדינה בקול בוכים, 
אך הנה זה קול עוגבינו , וזות
המית נבלינו, 
רק קול  ענות חלושה ישמע על דל שפתינול באין שומע,
על כן אין מתעורר בחמלה להחזיק בידינו, בל ישפתנו
לחלינו לעפר מות חלילה.
ואולם נורעה מחלתינו למרבה המשרה.
ומכאובינו כי עמוק נגלה לעין הלופיה ממרום כסאה נחסר ורחמים.. גם
נרנשינו להגיד במה תרפה 
מחלת  ישורון ,
ואנחנו   עינים לנו לבכות,
גם לב לרעת מרת נפשינו
אך שפתינו אין אתנו, אלמים ונרהמים אנחנ
ו  כאיש אשר לא שומע, ואין בפיו תוכחות.

אליך משה בחיר הֿֿ, אליך נדיב בעמים , אשר אהבת עמך בעורת בלבך 
בשלהבתיה, אליך נשה נפשותינו העיפות מעוף לוקה, השתומים
כי אין בנו איש מפגיע, ראה כי אין אתנו יורע ער מה
, היה אתה לפה לעמך להגיד 
לרתם לפני מושל אדיר.
מקשיב  לדברי
אמת, וזורע לדקה וחסד בארץ רחבת ידים,
הגירה נה כי יש תקוה, וניב שפתיך ינוב פרי חיים וחסר לעמך,
הן אבני אופל וזלמות האלה
המשתפקות והמוגרות עתה  
ארצה,
היו אבנו קורש מאז, 
דבר דבר בוזני רב חסד,
וברא מהן אבנים יקרות אשר תתלבדנה יחדיו לך לגלעד ולמזבת
זכרון, להיות שמך ושם רעיתך  
חרותים עליהן לדור אחרון, ועל פינם יראה ישראל את היד הגדולה וימין  החסד
אשר ינופף עליהם נסיכם האדיר
ניקולי ירֿֿה


ראסיין הֿ יֿֿא לחודש זיו שנת תרֿֿי לפֿֿק







Description:
Single sheet
vellum
ink, underlining pen visible
34.2x47.5 cm
exclamation mark at end of first paragraph
skilled/routined rashi script
scribe seems slightly less at home in „normal“ hebrew script


Observations:
seems a maskilic reflection on the importance of land labour, the divisions among russian jews. relevant: several references to russia

needs to be carefully checked because of rashi script