Search Term: null New Find
[Prague 1841] 
[UCL Spec.Coll., Box 18,  testimonial 72]

[Text Testimonial:]

בעֿֿה

ואל משה אמר הֿֿ לעלות, בכל היראה עשר מעלות, ורב טוב לבית ישראל עושה גדולות,
בביתו עושר וכבוד ולענות יתן חן ותהלות,
לאורו יסעו הולכי ארחות עקלקלות,
הבוטחים ברב עשרם וישכחו נורא עלילות, זכרו נפלאותיו אשר עשה משה לעיני כל קהלות 
הקודש המברכים שמו ממזרח שמש עד מבואו במקהלות. ממשה עד משה 
לא  קם כמשה ראש  
וקצין לנו  נשיא ישראל, הערה למות נפשו על קדושה השם פודה וגואל האלוף מוֿֿהרר משה מונטעפיורע נֿֿי. 

מה אומר לאדוני הנגיד  וטפסר נֿֿי ובמה אצטדק כי הרימוטי ידי יד  כהה ולשון
עלגים להגיד ישרו ואמונתו ורוש  עזו בתוך הבאים לספר את אשר התעולל במצרים לעינינו כיד 
הֿֿ הטובה
ורוח אלקים מרחפת עליו. אכן הנה זאת מחקי האדם באשר הוא הדם להשתפך רגשת נפשו לדבר וירוח לו, 
אולי ייטב בעיני אדוני ראש לשבטי ישראל נֿֿי ויאמר: אסורה נא ואראה 
את המראה מתוך הסנה, הלו זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל למצוא 
ענותנותו במקום גדולתו, לשמוע כקטן כגדול בראש צדקתו, 
ויערש לו מהיש איש לקחת
ברכתו, ואם לא תשיג ידו עשירית האיפה מנחתו, ולרוח ניחוח מלוא קומץ אזכרתו, 
ויט  חמדו לכל הבאים לקראתו, ולמכברים מרחוק משתחיום לעומתו, אולי אמצא חן גם 
אני היות כאחד נושקים עפר אדםתו,    הצעיר לבית ייטלש הֿֿק משה וואלף 
סופר מושבע ועומד לשרת בקודש חֿֿק גֿֿח בן לאֿֿא המנוח כֿֿה אהרון בער זֿֿל. 

אספר מעשיו ברנה, בחבוש עצבונינו בתבונה, עת היינו לשנינה, לתת לנו חנינה 

[first column]

מאז שבט מיהודה הוסר
וידל ישראל הלך וחסר
מעת נפלה עטרת ראשנו  
ויפץ ישראל בכל עברים
כתר נתן ביד זרים
אחרי שחללו בית מקדשנו.

שלחו יד להרוס דתנו
הנשארת לנו נחלת אבותינו
לאות ברית בארץ אויבינו:
לא יכרת שם ישראל
עודנו בפינו תקות גואל
מות ואבדון סבלנו על שכמנו.

ויראו כי לא יכלו לנו
ויגעו בקו אש דת בנו
וישימו עליה עלילות דברים:
באמרם: רעה נגד פניכם
לארוב לדם לא מזרעכם
ויושיבו בני בליעל לענות שקרים.

ויאמר אלרים יהי אור,
ולבני אייראפא היה אור,
לקרב הרחוקים לאט החלו:
להסר המסך בינם וליהודים
עולנו להקל אנשי שם נועדים,
לישר ארחינו הבינו והשכילו.

אכן עוד בה עשיריה
ושבה והיתה ידם נטויה
לשלול שלל מצאו תחבולה:
ויורו חציהם מדם  ֿ מזרח שמש
ביושבי שקט משלשום ואםש
להצית אש בבני חוילה
.

ויעבירו קול להתגולל עלינו
אתם המתם כהץ or כהן דתנו
וישיםו עלינו עלילות ברשע
ויכו ביהודים פצע וחבורה
ויקחו רכושם וישליכום הבורה
וירדו ביגון שאולה חף מפשע.

[second column]

ומשה היה רואה בסבלותם,
ויקם משה ויויעם מצרתם
ויט את ידו על מצרים:
כמעט שפך אשורם נטה רגלם
לולי משה בחיר הֿֿ גואלם
ירד ים באניות במים אדירים.

רוח הֿֿ דבר בו מן השמים
לאמר: ֿאנכי ארד עמך מצריםֿ
ֿוגם ידעתיך בשם הנועדיםֿ
ֿלעשות רצון קונם בארץֿ
ֿלשבר מתלעות פורצי פרץֿ
ֿרוח והצלה יעמוד ליהודיםֿ

כמו מאז ממעל הופעת
ביד משה כחך הודעת
ממצרים ועד הנה אלרי העברים:
על ידי נביאך כה נקראת
ומתוך האש למשה נגלית
ושמת בפיו את כל הדברים.

אף בארץ נכריה שמרת
להגדיל שמך, משה בחרת
ללחום מלחמת תורת אל.
עזב ביתו וכל רכושו
למענך, חרף למות נפשו
להקים עדות ביעקב וצדקת ישראל.

והאיש משה גדול מאד
קרן עור פניו קרני הוד
מי כמוהו יתיצב בהיכל מלכים!
לשמוע אנקת אסירי זיקים
ממהמורות בל יקומו להקים
יצא עתק מפיו נגד נסיכים

להוציאם ממסגר ומיד נוגשימו
להשיב כבראשונה אחוזתם למו
לנטלם ולנשאם בעיני אויביהם
עתה יאמרו הקרובים והרחוקים:
להם חקים משפטים צדיקים
יחפרו ויבושו כל שונאיהם.


[third column]


עתה בגוים נחיה בצלו
ומשדי לא נצפון פעלו
איש מופת לבני ישראל לדורותם.
ישמן ישרון, נזורו אחור
דתיהם שוננת חדשים לבחור
בשרירות לבם לא שערום אבותם.

לא כמשה איש עניו
רק תורה אל כל קניניו
אף לא יתגאה ברוב חילו:
בלבבו ונפשו נצמד לאומתו
לעיני הגוים גלה צדקתו
ובהיכלו כבוד אומר כולו.

לראות פניך לא הצלחתנו
לשמוע שמעך מאד שמחתנו
יואל משה! בתמונתו להשביענו
יכירו וידעו כקטן כגדול בנו
זה האיש משה מה היה לנו
זכרו לדור דור לא יסוף מזרעינו.

גדולת משה וקורותיו בלבנו יוחקו
שפעת צדקותיו צאצאיו לעד יינקו
באמונתו יחיה ולעד ינחלו כבודו:
יולדו על ברכי אשת נדיבה
יעלת חן מיקר חצובה
לנצח יזרח עליהם הדרו והודו.

משה עבד הֿֿ מאד חפץ במצותיו
ששון לבו המה להשתעשע בעדתיו
לחצרות אלדינו נכספה כלתה נפשו,
להסתפח בנחלת הֿ מקום מקדשנו
בימיו יושע יהודה לראות משיחנו
בשוב הֿֿ עמו אל הר קדשו.

סופר דחֿֿק גומלי חסדים
העיז פניו בתוך המתיעדים
להשתפך רגשות לבו בערל שפתים
אכן אמרתי הלא נודע ענותנותו
קטן כמוני איך יגרע גדולתו?
אם יתן קולו מבין עפאים.

פראג לסדר והאיש משה גדול מאד בארץ מצרים. יום דֿֿ הֿ שבט מצרים הסיר משה נרו לפֿֿק 





Description:
Size: 25,4x34,5 cm
Material: ink on vellum
Specifics script: Intro in rashi script, except for ‚Moshe’ and ‚Moshe Montefiore’, poem in square script


Observations:
Unclear date. On verso, piece identified as „A poem by R Moshe Wolf Teiteles“. Poem starts with reference to biblical account of Moses mounting Mount Sinai.
18 strophes of 6 verses with aa b cc b rhyme pattern